הכובען המטורף

Home / הכובען המטורף

המלץ על אודות מאמר קישור תלונות הדפס מאמרשתף מאמר הגיע בפייסבוקשתף עמוד הגיע בטוויטרשתף קישור זה הזמן ב-Linkedinשתף קישור הגיע ב-Deliciousשתף עמוד הגיע בשנת Diggשתף קישור זה הזמן על אודות Redditשתף מאמר זה הכול על PinterestExpert המחבר ריקי טיילור
ההתנסות הראשונה שלי בעלות דר’ טייטלבאום נודעה ב-Hub בלב הטיפולים המתקינים בידי מתקן הכליאה ריצ’רד ג’יי דונובן בסן דייגו, קליפורניה. עמדתי בפני השולחן העוטף שהכיל את אותו דפי ההצטרפות היומיים בידי המט”בים, פטפטתי בנות הקצין התורן, כששמעתי קול מאחורי. הקול נוצר מיקס מעורפל בקרב פלסטו ובריטון נשי.

“אני וכרחה להביא מדריך למרפאת Facility One. אמרו לכולם לפגוש את אותם MTA טיילור כאן”.

הסתובבתי ע”מ לגלות את כל הרמקול. מהווה הייתה אישה כבדה בשנות החמישים המוקדמות לחייה בנות כמות מזעזעת של סוגי השיער אדום מקורזל וצבוע, בולטת בטירוף מלמטה לכובע עשיר קטנים ומגנטה. הנו לבשה מה שאולי מתפעל חליפת כושר מחומר בוהק בהרבה צבעים ייחודיים של סגול. נעליה שיש נעלי אפשרות צהובות והינה נשאה תיק פלילי בד מעולה ואדום. ניתוחי הסרת משקפיים קטנות וחרוזות הציצו קדימה ואחורה בין הקצינה התורנית לביני, מבעד למשקפיים מקיפים בדבר הודעה החיוורות בצורת ירח. המופתעת מהפער החד במראה שלה מכיוון השוטרים לובשי המדים והצוות הרפואי שלובשי השפשפים, לא הייתי לגמרי מופתעת אם הינה הייתה מראה לכולם של מוניטין על מנת לחבוש אפי’ אדום בוהק ולהכין חיות בלונים בשביל האסירים. אני בהחלט ה-MTA שהוקצה למרפאה במתקן כמו זה. MTA, או לחילופין יעזור טכני רפואי, נעשה נסיון מיוחד למחלקת התיקונים של קליפורניה. הגיע מתפעל וגם מהות רפואי הכולל תפקיד קצין שלום. מת”א הגיבו שלכל מצבי החירום הרפואיים וניהלו מהמדה ימים את כל המרפאות בדירה. המחלקה תבטל בקרוב את אותה העסוק, ותינתן לעצמנו ההחלטה על לשכור אחיות או קציני בתי רפואה. מאוחר יותר אבחר להיות קצין כליאה.

“אני MTA טיילור,” אמרתי, “אני אינן מאמין שנפגשנו קודמות. באפשרותכם לדעת ענין זה כל אחד בקליניקה?”

מהווה עשתה פריחה דרמטית בידה השמאלית והרימה אחר קול הקול המוזר שלה, והשפיעה בדבר הסגנון בקרב שחקן שייקספיר.

“אני דוקטור טייטלבאום”, הודיעה אך ורק לי, בסיסי לכל אדם ביישוב הסמוך, “אני הפסיכיאטר החדש”.

חמש זמנים מעתה והלאה, ליוויתי את אותה דוקטור טייטלבאום על אודות פני הכיכר למרפאת “מתקן 1”. הגענו לשער מתקן 1, וקצין השער בדק את כל הזיהוי שלך.

“אתה אידיאלי במערכת הכלא, דר’ טייטלבוים?” שאלתי. ידעתי שלכניסה לחצר מקומות מגורים סוהר בפעם המקדימה תהיה הרגשה סוחפת ומפחידה.

“אני חדש ברשתות הכלא, מר טיילור, ברם תקול לאלו הכלואים במחלת נפש.” עיניה לבשו מבט קודח, חולמני, לא קרוב. “אני לפניכם מתוך מטרה לאפשר לגברים לברוח מהכלא שלהם.”

קצין השער, גבר כהה בשנות הארבעים המאוחרות לחייו, הביט בה, ואז הביט בי בשאלה. הדיבורים אודות עזר לאסירים להימלט הן לא שיש רעיון שקלקל. הבטחתי לקצין שד”ר טייטלבאום גולש בלשון לא טובה.

“זה בסיסי דיבורים,” אמרתי. ד”ר טייטלבוים אינן מתכוון לברוח מהכלא בפועל, היגויני לכלא אצל בקטריות נפש”.

ד״ר טייטלבוים הרימה את אותו מבטה אל הקצינה שאין להם תווים מבעד למשקפיה הרבים. קצין השער קימט את אותם מצחו אילו פתח רק את השער. היא הסתכל על אודות ד”ר טייטלבוים מלמעלה ומטה, כשהוא מתרשם במלוא המוזרות בקרב הלבוש שלה. היא בעצם העווה את אותו פניו וגלגל את אותה עיניו.

“זה הדבר תלוי בך, טיילור,” היא בעצם סיפר. “הכל עשוי בך.”

נכנסנו ל- Facility One Yard. חצר הכלא נודעה רצועת אדמה גבוהה וסגלגלה מוקפת מסילה באורך שליש מייל. אסירים לובשים מאוד CDC כחולים הסתובבו במגמה, וחזרו ליחידות הדיור מיוחד מארוחת הבוקר. הם הלכו נגד מפני ש השעון באותו מפני, אלו שיש להן תזכורות מפעם לפעם ברמקול “להמשיך לנוע הכול על המסילה”. כלא היא בעצם כלום אחר מיותר. אסירים מכירים את הצבעים בכל יום; מאוד אסירים כחולים ואפורים, מהראוי קצינים תו תקן של איכות הביבה וחאקי, צינורות כלא אפורים. ניתן להבין, לאחר מכן, את אותה התגובה בידי האסירים כשראו את כל ד”ר טייטלבאום נכנסת לחצר בהרכב הסגול שלה, כובע מגנטה, סוגי השיער אדום, נעלי יכולת צהובות מקצועי אדום מעולה. אסירים עצרו הכול על המסילה, מצביעים. אסירים שעמדו בעודנו הכדורים מחכה מול המרפאה בהו. פשוט נראו מלאי תקווה, נחרצות מנחשים, כמו שחשבתי לפני כן, שהיא יכולה לשכור ניתוח בילוי. נוספים צחקו, ושמעתי שתי צעקות.

אסירים עמדו בתור בפני המרפאה לתור גלולות. הנם הורשו תרופות בתאים ספציפי, מקום רפואה פסיכיאטרית נודעה וכרחה להינתן במרפאה. יותר ויותר ממה שקורה בחלל כלא הינה בתגובה לתביעות שהגישו אסירים. מחלקת התיקונים על ידי קליפורניה קבעה אם הפסידה שתי תביעות שהגישו אסירים שסבלו בזכות סטנדרטים בריאותיים גרועים וטיפול פסיכיאטרי אין או שמא אינן מינימלי. נכסי נדל”ן המשפטהוא לימד למחלקה לתקן את כל הבעיה, והמחלקה נאבקה להזמין רופאים, פסיכיאטרים ואנשי רפואה אחרים. מסיבה זו, עבודה הייתה באמצע ארגון היתרונות. כל כך מי שיש לו דיפלומה רפואי יכול היה להשיב משרת זכרון דברים בתהליך עבודה בכלא. הסטנדרטים שיש באופן יחסי נורמלים יותר. תוך כדי הזמן התקופה עבדתי אלו שיש להן פסיכיאטרים ורופאים מוצלחים. הכרתי וכיבדתי פסיכולוגים מסורים. מוחי וגם את אותו אלה שבמחלקות ממהרות לאייש תפקידים, נפלו דרך היסודות בידי תהליך המיון. כדי לעמוד בדרישות שהורו בתי הדין, נבדקו האסירים לבעיות הקשורות לבריאות הנפש. הגיע התבצע הולם והכרחי, ברם נסגר למטרה זו וכדלקמן השפעה עצומה המתארת את בתי הכלא. לפתע, אסירים אובחנו בעלות דו-קוטביות, סכיזופרניה, פסיכוזה והתנהגויות אנטי-חברתיות. הם קיבלו תרופות פסיכיאטריות, שקיבלו פגישות מעקב שיש להן הפסיכיאטרים. עד ל מהרה אלפים רבים של אסירים קיבלו תרופות, ופסיכיאטרים נוספים נדרשו להשיב הכול על המשתמש בפגישות מעקב. המספר המוגבר של פסיכיאטרים הביא לתופעה שעוד יותר אסירים הושמו בתרופות, הנושא שדרש אפילו יותר פסיכיאטרים ופסיכולוגים. ביום אחד שבו גרף דוקטור טייטלבאום לראשונה למרפאת מתקן אחת, ומחיר התרופות הפסיכיאטריות במתקן הכליאה ריצ’רד ג’יי דונובן התפוצצה ליותר ממיליון וחצי דולר לשבועיים. כאן לקרוא אינם מרבית תרופות קבועות שנקבעו באמצעות רופא.

תצליחו להפריד תרופות פסיכיאטריות לשלוש קטגוריות: תרופות בגלל התקפים, עליונות ותחתונות. אם החברה שלך מסיט רק את הצג אצל הז’רגון הפסיכיאטרי והפסיכולוגי, החברה שלך בקי כבר היום שתרופות פסיכיאטריות גם סמים, פשוטים ופשוטים. שאחד זוכר יצירת קשר בנות אחד מהפסיכיאטרים בחוזה. הנו מתבצע בשנות הארבעים המאוחרות לחייו, גבר הם מבלי האויר הטיפוסי על ידי פסיכיאטרים. אכלנו ארוחת צהריים במשרד נכסים MTA במרפאה. האסירים נכלאו בתאיהם בשביל ספירה, ואנחנו היינו בעצמכם.

“אתה מכיר הדבר שמישהו עושה למחייתי, טיילור?” היא שאל.

חייכתי אליו חוץ לשולחן בארוחת הצהריים שלי.

“למיטב ידיעתי,” אמרתי, “אתה פסיכיאטר.”

“טוב, בוודאות שגם אני פסיכיאטר”, היא אמר”, אמנם קוראים לי אינם מעביר אודות התואר או גם הרישיון שלי. אני מעביר מאיזו סיבה שהנני יכול לעשות בפועל”.

“טוב, דר’,” אמרתי, בלעתי ביס מסנדוויץ’ טונה, “יכול להיות שגם אני משוגע, ואתה מתאים שנתיים ממני להגדיר את אותה ההחלטה היום, מקום נראה עבורנו מתחיל מסביר שיש להן אסירים המתארת את הסיכונים מסוים, ואז להופיע בעלויות אבחנה ותוכנית תחזוקה. למקרה זה הזמן באומדן מכסה את זה?”

“ובכן, זה בטח האומנם אנחנו מנסחים בכל זאת, אולם הגיע אינם לב העניין”, סיפר. “מה שגם אני האומנם זה סוכן סמים מורשה”.

“האם שאחד צריך להנמיך את אותו האזיקים שלי?” אמרתי. “זה וידוי?”

הוא חייך.

“אמרתי יש באפשרותו, טיילור. אולם יכול עד הן לא, הגיע הפרמטר שגם אני. אם אי פעם האם כך חשבת למה הגיע תרופות פסיכיאטריות? סמים, טיילור. הגיע הנושא שהן. הנישות עלות ומורדות, וגם אני רושם את הסתימות נרקומנים במוסד כליאה. זרה אני בהחלט יש באפשרותו ליצור יחד עם זאת, אני בהחלט יושב בתא בשטח להירגע לעיל לבלוס איתך צהריים”.

“עכשיו, דוק,” אמרתי. “אני יימצא לנכון שאולי העסק שלך נמצא בשימשו רק את עצמך בחסר. שאחד בטוח יותר שאתה ירצה לעשות עוד ועוד טוב. מותקן הבדל מעולה מצד הנושא שאתה יבצע מרבית הביקוש שנעשה סוחרי סמים”.

“הבדל במוטיבציה, שמי צגים. אולם אירועים הן לא במה שהנני יכול לעשות. כשרק התחלתי, פתחתי רשויות בשכונה, ופרסמתי לקונים. חלמתי לאפשר לידידים, האם כך שעשיתי. אולם אירועים העסק שלך מזהה אלו מ סוג של פקטורים שיש לי?” הנדתי בראשי וסימנתי לאותו אחד לעבור. “אנשים התחילו להתחיל לגור למשרד שלי אלו שיש להן תסמינים ששיננו. ידעתי שאנו בסיסי משוחחים עבורנו תסמינים, לכן אני רושם לחומרי הדברה אלו תרופות מיוחדות. זה ניצור ברורה. מקום ניצור עבורנו חוזה שכירות וחשבונות לשלם עבורה. כל אחד מכיר הנושא עשיתי, טיילור? רשמתי את התרופות שהם רצו. אחרי זה הזמן התפשטה השמועה, ולקוחות המשיכו לסייג פגישות. למעלה ממחציתם היו נרקומנים שרצו סמים חוקיים”. הנו הצביע בדבר עגלת התרופות הסמוכה. “זה מה שאנו. סמים, בנאדם, סמים.”

חוויתי את אותו ההשפעות של התרופה בעצמי כשנה קודם לכן, כשמישהו הושיט לנו בקבוק ריספרידון נוזלי, תרופה שנרשמה להחלקה בסכיזופרניה ובהפרעה דו קוטבית. מקובל מהנוזל נשפך והיה על אודות דופן הבקבוק. נגעתי בנוזל ביד חשופה. התרופה חלחלה דרך העור שלי ונכנסה למחזור הדם שלי. לאורך עת ברמה גבוהה הייתי באופוריה, צחקתי ודברנית באופן משמעותי. על אף שהתרופה מעולם הן לא נגעה בשפתי, רגיל מהשפה העליונה שלי קהה. גם בזמן זה, שלכל בעבר שאני נזכר בתקרית, החלק זה בוודאי בשפתי נעשה קהה. דוגמת שאמר המומחה הטוב, “סמים, בנאדם, סמים”.

תור הגלולה התבצע רב בהרבה, והגיע מחלון קו הגלולה למסלול רחוק בקרב כחמישים מטרים. קרוב מאוד לאלף אסירים נכלאו בבית מתקן זכוכית, ומחציתם שימשו בתרופות פסיכיאטריות. מת.א. עמד בתוך חלון אזור התרופות, מסר לאסירים אחר התרופות סביר דרך חריץ מלבני. ה-MTA, גבר חיוור-עור מקריח עם תכונות של פורד, הסתכל אודות דוקטור טייטלבאום כשחלפה בענף. היא בעצם חייך אליי והניד בראשו. מספר אסירים הסתכלו בדבר הפסיכיאטר העתידי, ואז הביטו בי בשאלה. התעלמתי מהמבטים השואלים ועשיתי את אותו דרכי למרפאה. פתחתי את אותו פתח המרפאה והובלתי את אותן ד”ר טייטלבאום למשרד מאחור.

“זה המשרד של החברה, דוקטור טייטלבוים,” אמרתי, פתחתי את הדלת והדלקתי את כל האורות, מאיר העסק קטן בנות נספח כיסאות זה בוהה מול הגיע על פני שולחן מסוג עץ. דר’ טייטלבוים נכנסה למשרד וישבה בכבדות אודות כיסא השולחן, והשאירה את אותן התיק האדום החשוב שלה על שולחן שבו אנו עובדים. “עוד במקצת אביא לוח זמנים על ידי אסירים ותרשימים בריאותיים אצל אסירים”.

“מטופלים, מר טיילור,” סיפר דוקטור טייטלבאום. “הם לא אלא אסירים. הם הלקוחות שלי, ואני הן לא מסוגל להמתין, לראות אותם”. היא הרימה את אותם מבטה לכאן דרך משקפיה הכבירים, הברק הרחוק חזר לעיניה. “אני מבטיח לך שאנו מעולם אינן ראו כמוני.”

“כן, דוקטור. שמי מאמין שהתהליך יכול להיות המקרה,” אמרתי. על אף המוכיח המוזר בוודאי שלה, התכוונתי לתת לפסיכיאטר האפשרי אחר היתרון אצל כל ספק. דבר שבשגרה הוא מהפילוסופיה שלי נודעה, ועודנה, אינן לשפוט עיתון בתקופת הכריכה שמורכב מ. “האם תרצה שהדלת תיסגר או לחילופין תיפתח?”

“אנא סגור זה,” סיפר דר’ טייטלבוים. “הגיע בימים אלה לטקס ההרגעה שלי.”

הנהנתי ויצאתי מהמשרד, סגרתי רק את דלת הכניסה מאחורי. התבצע עבורנו יממות עמוס לפניי והייתי אשר להתארגן אליו. השארתי את אותו דוקטור טייטלבוים בעצמכם במשרדה, לקחתי כוס קפה מהסיר שבעבר בושלו באוויר הטיפולים, התיישבתי בדרך כלל השולחן והתחלתי לארגן את אותה הטבלאות הרפואיות בקרב האסיר, להוריש אותם מצד אנשים מסמכים רפואיים לפסיכיאטרים, עם גיבוי המיועדים בתרשים שימשו רשימות וטרינר טריות להגיד עליהן מרשמים חדשים. הייתי שקוע בטקס, כששמעתי את אותם ד”ר טייטלבוים יוני אופרה במה שחשבתי יש אפשרות ש איטלקית, הכי חזק של רשאית. יצאתי מחדר הטיפולים. MTA פורד קרה מחדר התרופות.

“מה לעזאזל עובד ומשתמש, טיילור?” מהווה שאל. עמדתי מבחוץ לדלת משרדו של דר’ טייטלבאום. האופרה המשיכה בקולה המעוות. אסירים הציצו מבעד לחלונות המרפאה, תוהים לשם מה קו הכדורים נעצר, ושמעו את אותו האופרה האיטלקית הגיעה מ המרפאה. נדתי בראשי ודפקתי בעדינות על כניסה המשרד. האופרה האיטלקית המשיכה פנימה. דפקתי מתאים שנתיים.

“ד”ר טייטלבאום?” התקשרתי. האופרה נמשכה. משכתי בכתפיים לעבר MTA Ford ופתחתי אחר הדלת. דר’ טייטלבוים ישב מאחורי שולחנה. עיניה היו גבוהות, ידיה מורמות מעל ראשה, נעות מהיבט של דרמטית יאללה ואחורה, מנצחת אודות תזמורת שרק היא בעצם יכלה לשמוע. נראתה לא מודעת לנוכחותי, הינה המשיכה בהופעה שלה, קולה התאמץ לגשת אל לרמות סופרן, ואז ירדה לשפל בריטון, והכל בשיא ריאותיה. איך שיכולתי לעשות זה הזמן לחכות שהוא תפסיק. במשך 2 זמנים האופרה נמשכה. ואז, בנות קרשנדו אחרון אצל סופרן צווחני ובריטון מקרטע, ההופעה הגיעה לסיומה פתאומי. לאט, הינה השפילה את אותה ידיה ופקחה את כל עיניה, ממצמצת באור המשרד. הנו בהתה בי מבעד למשקפיה הרציניים, זיהתה השירות בפעם הראשונה מאותו רגע של שנכנסתי.

“יש רעיון שגם אני יכול לאפשר לי כש, מר טיילור?” היא קושיה.

“טוב…” אמרתי, “אהמ… הביקוש שגם אני מתעתד היא בעצם…”

“השיר שלי, מר טיילור. בגלל זה כל אחד כאן?”

“ובכן, כן, ד”ר,” אמרתי. “זה היה במעט מפתיע.”

“אני מוצא שאופרה מרגיעה, מר טיילור. זה הזמן חלק מטקס הבוקר שלי. הגיע מוריד את אותו רמת הלחץ שלי ומכין השירות להמשך בזמן זה. עתה, באופן תסלחו לכל המעוניין, השגרה שלי זה אינם הושלמה. “

“אתה תשיר שוב?” שאלתי.

“לא, מר טיילור,” מהווה אמרה, “אני אעשה הוראת מדיטציה. סגור רק את הדלת, בבקשה. תודיע לכל המעוניין כשהמטופל הראשוני מטרתו.”

השארתי את אותה דר’ טייטלבאום בעצמכם במשרדה. MTA פורד שמע את כל השיחה.

“היא משוגעת, בנאדם,” סיפר.

“מה כולם בעלי זכאות ליצור אודות זה?” אמרתי.

“אנחנו מעדיפים לומר למישהו. כלומר, מהווה כובענית מטורפת אמיתית.”

“לא נועד לכולם לספר,” אמרתי, סמל המשמש והן אסירים הכולל קצינים. זה הזמן מציין שוב ושוב שהינכם לא חוצפן. סניצ’ים שיש שנואים באותה מידה בידי אסירים וקצינים.

“זה שונה, טיילור. מישהו מוכרח לדעת.”

“בוא נראה אם התינוק זה יתפתח,” אמרתי. “מה זה יכאב?”

פורד הסכים באי רצון וחזר לקו הגלולות. המשכתי להתארגן לפגישות הרפואיות והפסיכיאטריות. דוקטור וונג, הרופא, גבר אסייתי מינורי בעלויות סוגי השיער דליל, בגדים המתאימים חלוק מומחה בתחום הכול על מכנסיים וחולצה שמלה, זה הזמן. היא דפק המתארת את כניסה המרפאה ופתחתי את אותה. היא תפס למרפאה.

“בוקר אדיב, MTA טיילור,” מהווה אמר.

“בוקר טוב, דר’,” אמרתי.

“זה בוקר טוב?” היא בעצם סיפר. פתחתי אחר הדלת למשרדו והרשיתי לו לגלוש. הוא שאל השירות את כל שאלות יותר מידי בוקר.

“בוקר אדיב, דוק.” אמרתי.


“בוקר אמריקאי משובח?”

“כן, ד”ר,” אמרתי, “זה בוקר אמריקאי מובחר. מותקן קפה מאחור. רוצה כוס?”

הרופא המטפל חייך והנהן.

“זה קפה אמריקאי?”

“זה נרכש באמריקה,” אמרתי.

“אז כן,” הנו הודיע. “אני צריכה כוס קפה אמריקאית.”

השגרה הזה התנהלה חמישה עת בשבוע לתקופה של על פי רוב קיימת. ד”ר וונג, מושתל מאסיה, שחי בזמן האחרון מילדותו במאבק להאכיל את אותם אייפון שלו, שאיכשהו בדיוק זה הזמן לארצות הברית, היגויני נהייה לרופא, אהב את אותן אמריקה בלהט הגובל בשיגעון. זה אינן מתבצע יממות טוב היגויני לאחר מכן הגיע ניצור ניצנים “אמריקאי”. נוצר לאותו אחד כאב ראש לפני זמן לא רב, והבאתי לאותו אחד מוטרין. מהווה שאל אם וכאשר הגיע מוטרין “אמריקאי”, לקח את זה לא מורכב אחרי שהבטחתי לו שזה כן.

“טוב, דוק,” אמרתי. “אני אביא בשבילך זה.”

חזרתי לחדר הטיפולים לקחת לרופא כוס קפה. שמעתי זמזום פחות עובר להתגורר מתחת לדלת משרדו בקרב ד”ר טייטלבאום. התעלמתי מזה. מהווה אמרה שהיא תעשה על מדיטציה, וזה בסדר מבחינתי באופן הוא תבנה זאת בשקט. הכנתי לד”ר וונג כוס קפה והבאתי לו, הנחתי לוח רגעים בידי מטופלים אסירים על אודות שולחנו. הנו לקח ממני את אותם כוס הקפה ולגם מהכתבה.

“תודה לעסק שלך, MTA טיילור,” הינה סיפר. “זו כוס קפה אמריקאית נעמה.”


“אתה מוזמן, דוק,” אמרתי.

תור הגלולות הסתיים כחצי שעה בעתיד הקרוב. אסירים החלה לגשת אל לפגישות רפואיות ופסיכיאטריות מסוים. נתתי לחומרי הדברה אלו לקפוץ, בודקת כל אחד בנפרד את כל הזיהוי והדוקאטים הרפואיים מסוים לפי לוח הזמנים, טופחת לחומרים אלו על כלי נשק וחבלה. בדקתי את אותם טרדה הדם זה או אחר ואמרתי לחומרים אלו לעמוד על אודות משקל במטרה לבדוק רק את משקלם. מעתה ואילך, הינם המתינו ביחד על ספסל עץ ממושך בשוק הרחב המרפאה. פתחתי את כל שולחנו אצל ד”ר וונג והנחתי את אותו התיק הרפואי אצל האסיר הראשון בדבר שולחנו. פתחתי את אותן פתח משרדו של ד”ר טייטלבאום כדי להזמין משלוח לה את אותן תיק המשתמש הראשוני שלה. הנו עדיין זמזמה בשקט לעצמה, עיניה עצומות.

“המטופלים של העבודה יכולים,” אמרתי והנחתי את אותה התיק אודות שולחנה.

“עוד מספר דקות, מר טיילור. ארבעת הן לא סיימתי בעלויות אירוע ההרגעה שלי.”

“בסדר,” אמרתי, “תודיע לכולם כשאתה מתוכנן.”

היא עצמה עוד פעם את כל עיניה והחלה לזמזם לעצמה. השארתי אותה מוניטין מכובד, סגרתי את דלת הבית מאחורי. מספר שניות להבא, פתח המשרד שלה נפתחה. הינה החזיקה את כל התיק שנתתי בשבילה. הינה הביטה באסירים שחיכו אודות הספסל.

“מר וויליאמס?” הינה התקשרה. אסיר כהה בלב ליבו של שנות השלושים לחייו קם. מהווה הסתכל על אודות הפסיכיאטר, ואז הביט בי. מהווה עלה גבה.

“באמת, טיילור?” מהווה סיפר.

“בדרך זו, מר וויליאמס,” סיפר דוקטור טייטלבאום.

האסיר תקופה בכתפיו ונכנס למשרד. ד״ר טייטלבוים סגר אחר דלת הבית. פתחתי את החפץ שוב.

“דוקטור” אמרתי, “הדלת וכרחה להביא פתוחה לא פחות מ די במטרה שאוכל למצוא מה מתפעל. להגנתך.”

“זה לא מקובל”, אמר דוקטור טייטלבוים. “יש נושא מעין זה חיסיון המטופל”.

“זה מבנים סוהר,” אמרתי. סימנתי לעבר האסיר וויליאמס. “הוא אסיר, וגם אני אינם עלול להותיר אותי לבד איתו.”

מייל הפכו לתןאר עז בידי ורוד, אולם היא התיישבה מאחורי השולחן.

“טוב מאוד, אם וכאשר כך,” מהווה אמרה. הינה לקחה נשימה עמוקה והוציאה אותה לאט. “בואו נמשיך”.

יצאתי מהמשרד, השארתי את אותו הדלת פתוחה באומדן רבע מהדרך. אסירים חדשים באו לקו הרפואי והפסיכיאטרי, וחלקם שבעבר ראו ד”ר וונג רצו לעזוב. טפחתי הכול על זוג אסירים במטרה להבטיח שהם כבר מגיעים היגויני בנות העניין שהם הגיעו איתו, והכנסתי ארבע 2 אסירים. נכנסתי לחדר הטיפולים שבו MTA פורד מתפעל עסוק בתמלול הזמנות לארועים חדישות מהטבלאות הרפואיות.

“מה השלום הכובען המטורף?” מהווה שאל.

“רק תופס אותו את האסיר ההתחלתי מעכשיו. כנראה שנצטרך להמתין, ולראות,” אמרתי.

הן לא לקח הרבה זמן ידוע שעד שנודע והיה אם דר’ טייטלבוים מסתדר בעלויות האסיר. שמעתי רק את האסירה וויליאמס מקללת בקול וד”ר טייטלבאום צועקת בקולה שלא לטעות ש. האסיר צעק עוד פעם. ד”ר טייטלבוים שחרר צרחה היסטרית. קוראים לי ו-MTA פורד רצנו מהחדר, מצווים לאסירים במרפאה לרדת. הנם הורידו את כל עצמם לרכוש. שלפתי מיכל תרסיס פלפל מהחגורה שלי ונכנסתי למשרד, צעקתי לאסיר וויליאמס לרדת. היא נשיב, מהירה עוזב אחר כיסאו וישב הכול על רצפת המשרד. ד״ר טייטלבאום עמדה מאחורי שולחנה. הודעה שיש אדומות ונוצצות מזיעה. כובע המגנטה שלה היה בידה, ושערה האדום מתבצע מבולבל.

“אתה בסדר, דוקטור?” שאלתי.

ד”ר טייטלבוים בהה בי. שפתיה רעדו. מייל העגולות רעדו מרוב זעם.

“מה פירוש זה הזמן, מר טיילור?” היא בעצם צעקה. “לא יפריעו לנו במסגרת הזמן מפגש טיפולית!”

“צרחתם כזו הכול על אחריו,” אמרתי.

“זהו תחזוקה, מר טיילור,” אמרה. מידי גופה רעד. “אתה אינם מבין? הגיע טיפול!”

האסיר וויליאמס הרים את אותו ידיו.

“לא עשיתי בשבילה שום דבר, טיילור. שמישהו נשבע, בנאדם. הנו א גברת מטורפת.”

ד״ר טייטלבאום סובבה את אותו כובעה, בוהה בכעס באסיר.

“אני אינן גברת משוגעת,” היא צעקה. “אני הפסיכיאטר!”

ביציאה מהמשרד שמורכב מ, דוקטור וונג ניגש מאחורי. היא הביט בד”ר טייטלבאום. היא ראה אחר האסיר הכול על רצפת המשרד ובדק את אותן הפסיכיאטר, שעמד, רועד בבירור, לופת את אותה כובע המגנטה רק בשתי ידיו. דוקטור וונג הניד בראשו.

“זה,” הוא הכריז בחומרה, “זה דבר שבשגרה הוא לא אמריקאי.” הינה הסתובב מעמנו, צבר למשרדו וסגר נוסף אחר הדלת.

דוקטור טייטלבוים החזיק מעמד חודש או דבר חשוב 2 שנים, החולה בידי המחלקה למלא תפקידים רפואיים גובר הכול על המטופל בספקים מוכשרים. הינה מהתחום של אינם השתפרה, למרות שהצעקות “תרפיה” שלה הסתיימו בהוראת הפסיכיאטר החשוב ביותר. אני במרפאה ביום אחד הקטן ביותר שלה. מהווה חבשה את אותו כובע המגנטה בעל הדירה לשמצה שלה והייתה לבושה בצהוב וכתום, עדיף שלא יהיה בסגול. הגענו לסוף המשמרת ללא תקרית רחבה, וישבתי במשרד נכסים ה-MTA. הנו הכניסה הראשית את כל ראשה למשרד שלי.

“מר טיילור,” מהווה אמרה, “כפי שאנחנו ללא ספק מיד מכיר, עכשיו מהווה כעת הקטן ביותר שלי. הממסד חלק אינן היה נקבע למותג המיוחד שלי לטיפול”.

“אני מצטער למצוא בכל זאת, דוקטור טייטלבאום,” אמרתי, בלי להתכוון רוב.

“כן, טוב,” היא אמרה, “אני נכנסת למשרדים בעצמי.” הנו הושיטה לכולם כרטיס ביקור סגול. הכרטיס נקרא, דוקטור. טייטלבאום, פסיכיאטר בלתי אפשרי, וכלל רק את 5 הטלפון שלה. “אם פעם העסק שלך נחוץ שתהיה בו להחזקה פסיכיאטרי, התקשר אליכם.” הוא הביטה בי השיטה שנקראת משקפיה, המבט החלומי והרחיק זה בוודאי בעיניה החרוזות. “אני גבוהה מאוד,” היא בעצם אמרה, “אבל שמישהו מקסימאלית…”